היי,

אני שירה שמעוני, נשואה ליואב ואמא של עידו.
עד לפני שנתיים, בשנת 2023, המציאות שלנו הייתה אחרת לגמרי, יואב ואני, זוג צעיר, גרנו ברמת גן.
במרחק של כ-60 ק"מ משם, במקום שקט בפרדס חנה, הבית של סבתא שלי שנבנה בשנות ה-50, עבר שיפוץ מאסיבי.
היינו כמה חודשים לפני החתונה שלנו שהייתה מיועדת להתקיים בספטמבר ונקרתה בדרכנו ההזדמנות לעבור לגור בבית של סבתא.
התלבטנו האם אנחנו מושכים עוד שנה במרכז – ממשיכים להנות מאורח החיים שלנו, שכלל הרבה יציאות למסעדות וחברים או האם אנחנו עושים את השינוי הזה וכבר מתחילים את הפרק הבא בחיינו.

בהתחלה ויתרנו, רצינו למשוך עוד שנה במרכז. אבל אחרי שדיירים אחרים היו אמורים לחתום וביטלו ברגע האחרון, הבנתי שניתנה לנו הזדמנות נוספת ושזה כנראה סימן, וגם.. מי מוותר על להיכנס לגור בבית אחרי ששיפצו אותו?
הלכנו על זה, חודש לפני החתונה העתקנו את מגורינו לפרדס חנה – לבית קטן וחצר ענקית שדרושה בה עבודה רצינית.

בספטמבר 2023 התחתנו, זו הייתה השנה המאושרת בחיינו – עד אסון 7 באוקטובר והמלחמה הבלתי נגמרת.
בזמן שעבר אחרי האסון, הסתובבתי עם כאב בטן, פחד קיומי ועצב תהומי, מחשבות על בשביל מה להביא ילדים לעולם הזה, חלומות על מקום רחוק מכאן שאפשר לחיות בו בשקט…

מפה לשם התחלתי להתעסק עם גידול של צמחי תבלין, להתעניין בגידול ירקות ולהתנסות בשתילתם וגיליתי שזה ממלא אותי, מרפא את הנפש ונותן לי משמעות. התחלנו עם מגש תותים שאבא של יואב הביא מחקלאי מהדרום, עם שיני שום, שאריות של כרישה, תפו"א וכו'.. ועם כל פרח שיצא או גבעול שבצבץ מצאתי את עצמי מרוגשת בהגזמה
לאט לאט הוספנו עוד סוגי ירקות לתפריט השתילות שלנו – וככה יצרנו את חלקת גן העדן הקטנה שלנו, הבאנו את ה"מקום הרחוק" הזה שרציתי לברוח אליו – אל החצר האחורית שלנו.

עשינו לנו גינת ירק – שזה לא פשוטו כמשמעו כפי שקוראים את זה – זה עולם ומלואו!
זה מקום שבו נוכל להתרגש מהדברים הקטנים והכי בסיסיים, ליצור יש מאין, לברוא, ולראות איך דברים מקבלים חיים מול העיניים שלנו.

איך אומרים? אם תרצה להיות מאושר לתמיד – עשה לך גינה.
מזמינה אתכם.ן לעקוב, ללמוד ביחד איתי, לקבל השראה ולנסות בעצמכם.ן.